ביקור בבית חולים צלבני
נחשף חלק ממבנה ענק של בית חולים בן כ-1,000 שנה בעיר העתיקה, בירושלים. סיפורו של מבנה צלבני
השורות הבאות מביאות את סיפורו של אתר היסטורי אשר בו חלק ממבנה ענק מן התקופה הצלבנית (1291-1099לספירה הנוצרית), ששימש כבית חולים הומה לפני כ-1000 שנה. לאחר חפירות ומחקר, שבצעה רשות העתיקות במקום, בשיתוף עם חברת הגראנד באזר ממזרח ירושלים, המבנה נפתח לציבור. ביקור במקום חושף את סיפורו של המקום.
המבנה, שבבעלות הוואקף המוסלמי, נמצא בלב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה ירושלים, אזור הידוע בשם מוריסתאן (שיבוש של המילה בית חולים בפרסית), בסמוך לרחוב הראשי של העיר העתיקה (רחוב דוד).
עד תחילת שנות 2000, שימש המבנה כשוק ירקות ופירות הומה וצפוף. מאז, הוא עמד בשיממונו. עקב כוונת חברת הגראנד באזר להכשיר את המבנה למסעדה, ביצעה רשות העתיקות במקום בדיקות ארכיאולוגיות.
המבנה, שרק חלק קטן ממנו חשוף כעת, משתרע, ככל הידוע, על שטח של 15 דונם. הוא בנוי אומנות אדירות וקמרונות מצולעים, וגובהו למעלה משישה מטרים. המראה המתקבל הוא של אולם ענק, הזרוע באומנות בחדרים ואולמות.
בית החולים הוקם ונבנה על ידי מסדר דתי-צבאי נוצרי בשם מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים ובשמם הלטיני ההוספיטלרים (מלשון בית חולים). לוחמים אלה גזרו על עצמם את נדר הטיפול בעולי הרגל, ובשעת הצורך הצטרפו למערך הלוחם כיחידת עילית.
בבית החולים של ההוספיטלרים היו אגפים שונים, ומחלקות בהתאם לאופי המחלה ולמצבו של החולה - בדומה לבית חולים מודרני. במצב חירום, יכול היה בית החולים לקלוט עד 2000 חולים. ההוספיטלרים טיפלו בחולים גברים ונשים בני דתות שונות.
יש ידיעות על כך שהצלבנים הקפידו להגיש אוכל כשר לחולים היהודים. בתוך כך, הם היו בורים בכל הנוגע לרפואה ותברואה: עדות ראייה בת התקופה, מציינת, כי רופא צלבני גדע את רגלו של לוחם רק מפני שהיה לו פצע מוגלתי קטן - למותר לציין, כי הפציינט נפטר.
בהקמת בית החולים ובלימוד מקצוע הרפואה נעזרו הצלבנים באוכלוסיה הערבית המוסלמית. מקצוע הרפואה תפס מקום של כבוד בתרבות הערבית, ושמם של הרופאים הערבים יצא למרחוק.
קולר מים
בנוסף למחלקות הרפואיות, תפקד בית החולים גם כבית יתומים, אליו נאספו תינוקות שננטשו לאחר לידתם; אמהות שלא חפצו ביוצאי חלציהן הגיעו בראש מכוסה ומסרו את הרך הנולד. בחלק גדול מן המקרים בשעה שנולדו תיאומים, אחד מהם נמסר לבית החולים. היתומים טופלו במסירות רבה ובבגרותם הם שרתו במסדר הצבאי.
על מימדיו של בית החולים ניתן ללמוד מתעודות בנות התקופה. אחת התעודות מספרת כי איש צוות שלא מלא את תפקודו נאמנה בבית החולים, צעד דקות ארוכות לאורך המבנה, ומאחוריו הלכו בתור שאר אנשי הצוות, מגלבים בידיהם, והם מצליפים בו. למחזה זה היו עדים כל החולים.
לאחר נפילת הצלבנים השליט האיובי, צלאח א-דין, התגורר בסמוך, ואף שיפץ ותחזק את בית החולים. הוא התיר לעשרה נזירים צלבניים להמשיך להתגורר במבנה ולשרת את אוכלוסיית ירושלים.
ברעידת האדמה של שנת 1457 התמוטט המבנה ונקבר תחת הריסותיו. כך, עמדו שרידי המבנה עד לתקופה העות'מאנית. חלקים ממנו שמשו בימי הביניים אורווה, ובחפירות נמצאו עצמות של סוסים וגמלים לצד כמות עצומה של גושי מתכת ששמשו במלאכת פרזול הבהמות.
מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, רנה פורסטיני ועמית ראם: "על בית החולים הגדול שפעל במקום ניתן ללמוד מתעודות היסטוריות בנות התקופה, הכתובות ברובן בלטינית. אלה, מלמדות על בית החולים משוכלל, שאינו נופל בארגונו ובמימדיו מבית חולים מודרני".
מנהל הפרויקט, מוסר שווייקי: "המבנה המרהיב ישולב במסעדה שתקום ובאי המסעדה יוכלו להתרשם מהאווירה הימי ביינמית הקסומה השוררת במקום".
לימודי קוסמטיקה
